מזונות (חלק א')

טובת הילד – מזונות (חלק א')

אחד הנושאים הבוערים והטעונים ביותר במהלך הגירושין הוא תשלום המזונות.

הסיבה לרגשות העזים שיש סביב נושא זה, נובעת מהעובדה שבמדינת ישראל ענייני מזונות נקבעים לפי הדין האישי, כלומר – הדין הדתי.

הדין הדתי, כידוע לכול, נכתב לפני מאות שנים. בתקופה בה הנשים לא עבדו ועול פרנסת המשפחה הוטל על הגבר-האבא ועליו בלבד. במאמר זה אתייחס לדין הדתי האישי של היהודים משתי סיבות- הראשונה היא שרוב תושבי מדינת ישראל הם יהודים והשניה היא שבפועל רוב הנשים העובדות בעבודות בעלות משכורת מכובדת (מעל לשכר מינימום), הינן יהודיות.

 

לפני שנתחיל את הדיון, הקדמה קצרה להבנת המקור של הדין הדתי היהודי.

על פי דין תורה הילדים שייכים לאבא. לכן, למעשה האבא צריך לחנכם ולגדלם. בגלל שאם האב יעשה זאת, הוא לא יוכל לעבוד ולהתפרנס – האמא מגדלת את הילדים אולם האב צריך לשלם את מזונותיהם.

בהתחלה (כמו בדתות אחרות) החובה לפרנס הייתה עד גיל 6, מתוך הנחה שמגיל 6 ואילך – הילדים יכולים ללכת לעבוד. כאשר ראו חז"ל שזה לא מעשי להגיד לילד בן 6 לפרנס את עצמו, הם תיקנו תקנה המחייבת את האבא לפרנס את הילדים עד גיל 11. תקנה זו נקראת "תקנת אושא".

בשנת 1944 התקינה מועצת הרבנות הראשית של ארץ ישראל שחובת המזונות לא תהיה עד גיל 11 אלא עד גיל 15, מדין צדקה.

חשוב להבין שהכוונה בדין צדקה איננה שמדובר בחסד או ברחמים. אלא שבמילים "דין צדקה" הכוונה היא מחובת הצדק.

 

המשמעות  הפרקטית של האמור לעיל הוא שעד גיל 6 חובת האב היא אבסולוטית ולכן האב יחוייב בתשלום מלא של המזונות, מגיל 6 ועד גיל 18 חובת האב היא פחותה ולכן בית המשפט מסתכל גם על הכנסות האם ומתחשב בהכנסות אלו בקביעת המזונות שאינם הכרחיים (הוצאות חינוך, חוגים וכד').

ערעור בנושא אי השוויון שיש בין גברים לנשים בתשלומי המזונות, הוגש לבית המשפט העליון אולם טרם ניתנה בו הכרעה.

כמובן שזוהי רק ההקדמה על החיוב בדין מזונות.

במאמרים הבאים, אדון בהשלכות הפרקטיות לכך שכיום גם האמהות מרוויחות סכומים נאים ולפעמים אפילו מעל להכנסת האבות.

 

עו"ד לנדאו מנוסה בכל דיני המשפחה. לקביעת פגישה אתם מוזמנים למלא פרטים באתר או להתקשר 052-5572252.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *